בדו"ח ביקורת שפרסמה מבקרת הפנים של עיריית ירושלים נקבע כי התובעת, שבעת הוצאת הדו"ח הייתה חברת מועצת עיריית ירושלים, פעלה בין השאר, בניגוד עניינים תוך ניצול מעמדה לשם קידומו של מכון לימודים שאותו ניהלה באותה עת. בפסק-דין שניתן בעתירה לבג"ץ שהגישה התובעת, אכן נמצאו פגמים במתן הדו"ח ובפרסומו, אך לא נמצאה הצדקה להביא לביטולו. מכאן התביעה שבה עותרת התובעת לפיצוי כספי בגין הנזקים אשר על-פי טענתה הסבו לה גורמים שונים בעיריית ירושלים בשל אופן עריכת דו"ח הביקורת ובפרסומו.
א.
נושא התובענה
2. מבקרת הפנים של עיריית ירושלים פרסמה ביום 15.2.2000 דו"ח ביקורת, אשר על-פי ממצאיו נקבע כי התובעת, שבתקופה הרלוונטית הייתה חברת מועצת עיריית ירושלים, ניצלה את מעמדה כדי לקדם את ענייניו של מכון שחר, בית ספר ללימודי בגרות ופסיכומטריה, שאת הסניף שלו בירושלים היא ניהלה באותה עת. זאת תוך ניגוד עניינים, ניסיונות להפרעה לעובדי עירייה במילוי תפקידיהם וניסיונות לשבש את עבודת הביקורת, וכן בניגוד לכללים החלים בנושאים אלו ובניגוד לתנאים ספציפיים שקבע היועץ המשפטי של העירייה בעניין. דו"ח הביקורת המליץ לעירייה להימנע מהתקשרות עם מכון שחר עד אשר יובהר כי כללי מניעת ניגוד העניינים מיושמים כהלכה. בשל ניגוד העניינים שבו הייתה התובעת נתונה, כך לטענתה, היא אף פוטרה התובעת מעבודתה במכון שחר.
עתירה לבג"ץ שהגישה התובעת נגד גורמים שונים בעיריית ירושלים בעניין הוצאת דו"ח הביקורת התקבלה במובן זה שנקבע כי לתובעת יימסרו מלוא המסמכים שעמדו לפני מבקרת העירייה בעת מתן דו"ח הביקורת (בכפוף לחסיונות ולסייגים שנקבעו), ותינתן לה אפשרות להשלים את טיעוניה בעניין ממצאי הדו"ח. לאחר מכן ייבחן דו"ח הביקורת מחדש ויפורסם רק לאחר שגורמי העירייה המנויים לעניין זה בחוק, יבחנו אותו. עם זאת בית המשפט לא מצא כי ישנה הצדקה לפסול את דו"ח הביקורת בשל הפגמים שמצא.
3. אין מחלוקת כי בסופו של דבר לא הוצא דו"ח ביקורת חדש. אולם בניגוד לטענת התובעת, כי מבקרת העירייה לכאורה לא מילאה אחר פסק-דינו של בג"ץ, הרי שהיה זה בשל כך שהתובעת נמנעה מלהעלות את טענותיה בפני מבקרת העירייה, ובחרה להגיש את התובענה הנדונה.
בתביעתה הנדונה שהוגשה רק נגד העירייה, טוענת התובעת כי אורגנים שונים של העירייה ובהם מבקרת העירייה, היועץ המשפטי, ראש העירייה דאז ואחרים עוולו כלפיה ברשלנות ובכך שהפרו הוראות חקוקות בכל הקשור בהוצאת דו"ח הביקורת, והסבו לה בכך נזקים כבדים המגיעים לסך של 3,000,000 ש"ח לערך, לפי הפירוט הבא: נזקים בשל פיטורי התובעת מעבודתה במכון שחר (853,601 ש"ח); נזק פוליטי וציבורי בלתי הפיך (1,796,660 ש"ח); שירותי עורכי דין וייעוץ משפטי (174,240 ש"ח); פגיעה ברמת החיים (120,800 ש"ח). בשל סכום אגרת המשפט המתחייב מהגשת התביעה, הועמד הסכום הנתבע על סך של 2,200,000 ש"ח.
ב.
הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין
4. תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.
תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08
טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. כן ראו גם: ע"א 534/69
אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72
האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74
יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94
אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).
ג.
עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים
5. כפי שכבר נאמר, נושא דו"ח הביקורת נבחן במסגרת פסק-דין שניתן ביום 11.5.2003 בעתירה לבג"ץ שהגישה התובעת בחודש אוקטובר 2000 נגד מבקרת עיריית ירושלים, ראש עיריית ירושלים, ועדת הביקורת לעיריית ירושלים ועיריית ירושלים (בג"ץ 7805/00
רוני אלוני נ' מבקרת עיריית ירושלים, פ"ד נז(4) 577 (2003). פסק-דינה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, בהסכמת כבוד השופט א' מצא וכבוד השופטת א' חיות. להלן -
פסק הדין בבג"ץ).
עיקרי העובדות עד מתן פסק הדין בבג"ץ יובאו אפוא, מתוך האמור שם (בפסקה 4):
"העותרת נבחרה כחברת מועצת עירית ירושלים ביום 10.11.98. היא הועסקה כמנהלת סניף ירושלים של מכון "שחר" בטרם נבחרה לחברת מועצה, החל מיום 4.4.98, והמשיכה בעיסוקה זה גם לאחר הבחרה.
ביום 22.2.99 פנה אגף הרווחה בעירית ירושלים למספר מכונים להכשרת תלמידים לבחינות הבגרות ולבחינות פסיכומטריות בהזמנה לקבל את הצעותיהם למתן הנחות לתלמידים. מכון שחר ביקש להשתתף במכרז לצורך התקשרות חוזית עם העיריה בנושא זה. בסמוך לאחר בחירתה למועצת העיריה, פנתה העותרת למבקרת העיריה כדי שזו תחווה דעתה בשאלה של ניגוד ענינים אפשרי בין היותה חברת מועצה ועובדת מכון שחר. המבקרת הציעה לעותרת להעלות את העובדות הרלבנטיות על הכתב ולפנות ליועץ המשפטי לעיריה בשאלה זו. ביום 11.4.99 נשלחה לעותרת חוות דעת היועץ המשפטי אשר התיר למכון "שחר" להגיש הצעה למכרז בכפוף לכך שהעותרת תימנע מכל קשר ישיר או עקיף עם העיריה בנוגע להצעה שתוגש ובאשר לכל נושא שידון בעיריה בנוגע למכון שחר. הועדה למניעת ניגוד ענינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות נתבקשה לדון בענין והודיעה כי היא מאמצת את חוות דעת היועץ המשפטי לעיריה.
היועץ המשפטי חזר לטפל בענין ב- 22.6.99 כשהתעוררו ספקות לגבי נכונות הנתונים שנמסרו לו על ידי העותרת ומידת ההקפדה שלה על התנאים שנקבעו בחוות דעתו. בהמשך לכך, ומשעלתה הטענה כי העותרת יוצרת קשר עם עובדי העיריה כדי לקדם את עניני המכון תוך שימוש במעמדה כחברת מועצה, פנה היועץ המשפטי לעיריה למבקרת הפנים בעיריה וביקשה לבדוק האם העותרת עומדת בסייגים שקבע בחוות דעתו למניעת ניגוד ענינים.
המבקרת בדקה את הנושא וביום 14.10.99 מסרה לעיונה של העותרת בלבד טיוטה ראשונה של דו"ח הביקורת. העותרת הגיבה בכתב לטיוטה ואף נתקימה פגישה ב-21.10.99 בה הגיבה בעל פה לתוכן הדברים. ביום 3.11.99 נשלחה לעותרת ולגורמים שונים בעיריה, ביניהם היועץ המשפטי לעיריה, טיוטה שניה של הדו"ח לתגובתם. העותרת הגיבה בכתב בצורה נרחבת גם לטיוטה זו, בין היתר על ידי צירוף 5 מכתבים, ביניהם מכתבים מסמנכ"ל מכון שחר ומעורך דין מטעם המכון, ומכתבים נוספים מטעמה היא. כן פנתה העותרת פעמים רבות בכתב ובעל פה למשרד המבקרת בענין דו"ח הבקורת, טרם פרסומו.
ביום 9.1.00 פורסם הנוסח הסופי של דו"ח הבקורת והוא הועבר להערות ראש העיריה אשר העיר את הערותיו. ביום 1.2.00 פנה ראש העיריה למבקרת בבקשה לפרסם את הדו"ח בציבור באופן מיידי בנפרד מהדו"ח השנתי. ב-8.2.00 החליטה המבקרת לפעול על פי בקשה זו. ביום 14.2.00 קיימה ועדת הבקורת ישיבה בה החליטה לאשר את הקדמת פרסום הדו"ח על פי בקשת מבקרת העיריה. עובר לקבלת החלטה זו, לא קיימה ועדת הביקורת דיון לגופו של הדו"ח, בין לענין קביעותיו העובדתיות ובין לענין מסקנותיו.
ביום 15.2.00 פורסם דו"ח הביקורת בציבור. ביום 5.3.00 שלחה המבקרת מכתב לעותרת, עם העתק להנהלת המכון, בו היא כותבת, בין היתר, כי על פי מידע שהגיע אליה לאחרונה היא ממשיכה לתפקד כמנהלת אדמיניסטרטיבית של מכון שחר ומבקשת את התייחסותה למידע זה. לאחר משלוח מכתב זה פוטרה העותרת מעבודתה במכון, ולא שבה לעבוד בו".
6. בעתירה לבג"ץ טענה התובעת שלוש טענות עיקריות אלו: מבקרת הפנים נעדרת סמכות לבקר את פעולתו של נבחר ציבור במועצת העירייה; לא נשמרו זכויות הטיעון והעיון של התובעת בהליך הביקורת ובכך הופרו כללי הצדק הטבעי; פרסום דו"ח הביקורת בציבור נעשה שלא כדין ובטרם הושלמו הליכי הביקורת על-פי החוק ולכן היה בפרסום המוקדם כדי להסב לתובעת נזק.